אז עשיתי סקר גם בדף הפטריאון וגם בדף של הקבוצה, עם היענות עצומה של כמעט מניין אנשים, והתוצאות יצאו צמודות ואף התחלפו בין הפעמים השונות שבדקתי. כרגע בצירוף שני הסקרים יש תיקו, אבל אם נותנים יותר משקל לסקר של הפטרונים (בכל זאת בעל המאה וזה), אז נעשה שבוע-שבוע, ואתם מקבלים גם את פרקי הפטרונים-בלבד כפרקי ביניים בין פרקים חדשים של איראניום מועשר.

והיום, 14 במרדאד 2578, אתם מקבלים את פרק הביניים הראשון, מתאריך 21.1.2019 המלך הלך! (עם המלל כפי שנכתב במקור)

היום, ה-1 בבהמן שנת 2577 לפי הספירה המלוכנית, 1397 לפי הספירה ההג'רית שמשית, עולה הפרק הראשון שהוא לפטרונים בלבד! זה ממש מרגש!

שאה רפת – המלך הלך

בשבוע שעבר, ב-26 בדֵי, 16 בינואר למניין הגויים, מלאו 40 שנה ליום שבו, בשעה 11:45 הגיע מחמד רצ'א שאה לשדה התעופה מהר-אבאד בטהראן בדרכו לאסוואן שבמצרים. השאה אמר שבזמן האחרון הוא מרגיש חולשה וזקוק למנוחה, ומועד חזרתו לאיראן תלוי במצב בריאותו. אני לא יודעת אם הוא עצמו האמין בכך. הוא עלה על המטוס הצבאי רק אחרי שראש הממשלה, שאפ'ור בח'תיאר, הגיש לו את תוצאות הצבעת האמון בממשלתו. השאה נפטר מסרטן בגלות פחות משנתיים לאחר מכן, ב-5 במרדאד 1359 (27 ביולי 1980), והוא בן 61 בלבד (fun fact שלא יצא לי לאמת, אבל מה זה חשוב: הרופא האישי שלו טיפל בכמה ראשי מדינות באזור, כולם מתו מאותו סוג סרטן).

בעיתונים הגדולים הכריזו כותרות ענק – שאה רפת, "המלך הלך".

היום נקרא ביחד את העמוד הראשי בעיתון אטלאעאת מאותו יום מר ונמהר לפני 40 שנה, וקצת תוספות מכיהאן, שהסריקה שלו שמצאתי הרבה פחות איכותית, ואני אחפור בערך על כל דבר שאפשר. לצערכם, מכיוון שאתם לא תלמידים שלי, החפירה לא תהיה דקדוקית. כמעט.

(לא רלוונטי, אבל זה כתוב אז אתם מקבלים)

זהו פרק ראשון שהתוכן שלו מוגבל לפטרונים שלי בפטריאון. אתם מוזמנים מאוד להפוך גם לכאלה ולהאזין לכל הפרק. יצא מעניין לדעתי (איזה שקרנית אני, אני כותבת את השורות האלה לפני שכתבתי את הפרק). [הסבר לגבי פטריאון – להעתיק מפוסט קודם]. הגישה לקבצי השמע באמצעות לינק RSS אישי היא לכל הפטרונים, החל מדולר לחודש, ופטרוני כוס קפה בחודש ומעלה גם יוכלו לראות את הפוסט המצורף, ובו עמודי העיתון ותמונות של צעירים נלהבים מחזיקים את העיתון.

||

שלום אילן ואילן, צפריר, דביר ויוחאי, ראשוני פטרוניי! זה מאוד מרגש הפרק הזה הוא אשכרה בשבילכם (ואשכרה בפרסית זה "גלוי", אז זה ממש משחק מילים נאה).

אם אתם רוצים לראות את העיתון במלואו – הנה הוא: אטלאעאת מיום 25 בדי 1357.

התאריך על העיתון

התאריך על העיתון הוא 26 בדֵי 1357. למה זה חשוב? כי שנתיים-שלוש קודם לכן שינה השאה את שיטת הספירה למניין שמתחיל מעליית כורש הגדול לשלטון. זה היה במסגרת החזרה שלו לשורשים והדגשת הזהות האיראנית-ארית על פני הזהות האסלאמית, המזוהה עם הערבים. ב-1971 הוא גם ערך חגיגות ענק ל-2500 לאימפריה האח'מנית. חמש שנים מאוחר יותר שונתה הספירה והשנה הפכה ל-2535 – 2535 שנים משבתו של כורש על כס המלכות (רק 20 שנה מאוחר יותר הוא כבש את בבל והפך את איראן לאימפריה). הבדיחה הרווחת אז הייתה שהשאה הבטיח לקדם את איראן אל העתיד במהירות, ואכן תוך 5 שנים הנה התקדמנו 35 שנה. כל משרדי הממשלה והאליטות ספרו לפי הספירה המלוכנית – היא עדיין רווחת בקרב מלוכנים ולאומנים, וההמונים עדיין ספרו לפי ההג'רה של מחמד. כך שלפני 40 שנה, השנה הייתה שנת 2537 למניין המלוכני, ו-1357 מההג'רה של מחמד, ולכן למהפכה קוראים, בין השאר, מהפכת 57.

התאריך 1357 על העיתון הוא הבעת עמדה נגד השאה ובעד המהפכה. האם זה היה היום הראשון שבו חזרו לספירה הזו? עשיתי במיוחד בשבילכם אריה במדבר על גיליונות אטלאעאת מהשנה הזו (2537/1357), וגיליתי שביום חמישי 2 בשהריוור התאריך עדיין היה 2537, וביום ראשון 5 בשהריוור זה כבר היה 1357. בתרגום לשנים שאתם מכירים, זה 24 ו-27 באוגוסט 1978. והשינוי הזה הוא וואחד נקיטת עמדה. היום ספירה לפי השנה המלוכנית היא נקיטת עמדה נגד השלטון.

דיברתי בכמה מקומות על מטוטלת הזהויות של העם והשלטון: האיראנים קרועים בין הזהות הלאומית האיראנית – הארית, ההודו-אירופית, בעלת השורשים העמוקים באימפריות הענק הטרום אסלאמיות, לבין הזהות האסלאמית – זוהי דתם בכמעט 1397 השנים האחרונות, שיעית מאז 1501, ולדת תמיד היה תפקיד חשוב בחיי האיראני, גם בתקופה הזורואסטרית וגם בתקופה האסלאמית. בכל פעם השלטון נוטה לכיוון אחד, והעם לכיוון השני.

הכותרת (מקור)

רגע, שמתם לב מה קרה פה? איך הכינו הכול? איך בשנייה שהמלך עזב כבר הכול היה מוכן? וגם הכותרות شاه رفت "המלך הלך" ב-26 בחודש דֵי, וב-12 בבהמן באותה שנה امام آمد  "האמאם הגיע" – הן מהמפורסמות בעיתונות האיראנית, ויש מאחוריהן מחשבה קופירייטרית. מתי הספיקו?!

אז במקרה השגתי לכם סיפור של ע'לאמחסין צאלחיאר, העורך הראשי של אטלאעאת באותם ימים (אגב, אטלאעאת זה "מידע", וגם "מודיעין", כמו وزارت اطلاعات – משרד המודיעין, שזה המשרד הממשלתי שאתם הכי לא רוצים להסתבך איתו. מקביל ל- مخابرات בארצות ערב. באיראן, אם מישהו אומר לך שהוא עובד במח'אבראת, זה כמו שישראלי יאמר שהוא עובד בבזק).

ב-24 בדֵי, יומיים לפני עזיבת השאה, צלאחיאר תועד אומר: מכיוון שעזיבת השאה היא סופית, והצלחנו להשיג תאריך ואפילו שעת טיסה, אני צריך לצפות מה הולך לקרות (הביטוי המדויק היה باید پیش‌بینی کار‌ها را بکنم, והתרגום המדויק יהיה – אני צריך לעשות את תחזית המעשים). אני יודע שבשעה שבה עוזבת הטיסה, אי אפשר להביא תמונות לעיתון ולהביא את כל הפרטים של האירוע החשוב הזה.

לכן ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לי. אני לוקח את עבאס מז'דה-בח'ש (איזה שם יפה! מז'דה-בח'ש זה "מביא בשורות טובות"), ראש מחלקת העימוד והאחראי על עימוד העמוד הראשון של העיתון לפינה מבודדת, ויושב לדבר איתו.

"סוגיית הכותרת הראשית של העיתון ביום עזיבת השאה מעסיקה את מחשבותינו כבר זמן מה. כתבתי את שתי המילים האלה על פתק קטן, נתתי לאחראי הטכני ושאלתי: אתה יכול להגדיל את שתי המילים האלה באמצעות מכשיר "אגראן" כך שהן יכסו את כל החלק העליון של העמוד הראשון?

"הוא היה בשוק: מה, נגמר?

"אמרתי: אולי, אבל כרגע שיהיה רק ביני ובינך. אני רוצה לקחת פור. בינתיים גם תסתובב בארכיון ותמצא תמונה של השאה ופרח (המלכה) בבגדי חורף בשדה התעופה מהר-אבאד, כשגבם אל המצלמה והם מתקרבים למטוס. שייראה כאילו הם הולכים, מתרחקים. תעשה את זה תלת טורי עם הכותרת ותכין את לוחות הדפוס, ואחרי שתראה לי, שים במגירה שלך ותנעל אותה. אני לא חושב שזה יישאר במגירה הרבה זמן. סמכתי במאה אחוז על עבאס מז'דה-בח'ש. לא עברו שעתיים, והוא לקח אותי לאותה פינה מבודדת והראה לי את דוגמת העבודה. זה היה בדיוק מה שרציתי. צחקתי ונפרדנו…"

אני לא יודעת איך כיהאן גנבו להם את אותה כותרת, אבל הגרפיקה שלהם בהחלט הייתה פחות מרשימה, ולכן כשאתם מגגלים شاه رفت – תמצאו בעיקר את הכותרת של אטלאעאת. בכיהאן הכותרת היא רק על שני שליש מרוחב העמוד, והתמונה היא של צעירים מניפים את תמונת ח'מיני.

אם יש דבר אחד שאתם צריכים לקחת מהחלק הזה, הוא שהתמונה המפורסמת של השאה ביום עזיבתו כלל לא צולמה ביום עזיבתו!!!

מה עוד כתוב?

מעל הכותרת شاه رفت – שאה רפת – המלך הלך – כתוב בעיתון כיהאן שהשאה ביטל ברגע האחרון את מסיבת העיתונאים. בעיתון אטלאעאת כתוב שהוא קיים אותה. מצד אחד – מעורר חשד כי שמענו כרגע שהחבצלת הייתה מוכנה במגירה (לא בדיוק חבצלת. חבצלת זו ידיעה שמוכנה במגירה ליום שבו מישהו חשוב ימות, ואולי חלקכם זוכרים שהחבצלת של אריק שרון פורסמה בטעות בטרם עת). מצד שני, הידיעה עצמה באטלאעאת כל כך מבולבלת – היה מצור טלפוני, הודיעו לנו ככה, שנייה אחר כך הודיעו לנו אחרת – שנראה שהמשבצת הזאת כן נשארה פנויה לכתיבת ידיעה ברגע האחרון.

פקודות היום

בעיתון אטלאעאת, הכותרת הגדולה ביותר אחרי שאה רפת, היא دستورات انقلابی امروز امام خمینی – פקודות היום המהפכניות של האמאם ח'מיני. הפקודות האלה לא היו על העמוד הראשון בעיתונים לפני כן, אבל כן יש ריאיון נרחב איתו באחד העמודים הפנימיים של העיתון, ובעמוד הראשון – ציטוטים והבטחות שלו בקטע חדשותי, למשל: אמאם ח'מיני: בעוד כמה ימים תוקם ממשלה חדשה. לי לא יהיו זכויות של מלך, וגם לא אהיה ראש ממשלה (לא שיקר, תכלס). למדינה האסלאמית של איראן יהיה רק מג'לס אחד ורק צבא אחד. ועל כך נאמר בראייה היסטורית – פחחח. כן, יש רק מג'לס אחד, אבל בפרק הקודם כבר נתתי את מבנה השלטון, ויש מג'לס, מועצת שומרי החוקה, מועצת המומחים ומועצה לקביעת האינטרס של המשטר. נו באמת.

אם אני כבר בעיתון של היום שלפני, יש בו המון כותרות מעניינות ואני לא יכולה לתת את כולן, אבל את זו אתם חייבים לשמוע: אנשי הדת השיעים תמיד התרחקו מצבירת ממון. איזה צחוקים! כלומר עצוב מאוד מאוד מאוד

אוף, אני לא מצליחה להפסיק עם כותרות היום שלפני: בח'תיאר – ראש הממשלה שמינה השאה מבין מתנגדיו האינטלקטואלים (יוסי אלפר מדבר עליו בפרק המצמרר ביותר שהיה לנו עד כה), קיבל הצבעת אמון בסנאט, בח'תיאר אמר "מועצת המהפכה אינה יכולה לטאטא את ממשלתי", וברדיו לונדון אמרו שבח'תיאר חייב להבטיח שהשאה ילך ולא יחזור. כך לפי העמוד הראשון של אטלאעאת מיום 25 בדי 1357.

ובימים הבאים ממשיכים עם ח'מיני בעמוד הראשי. יש תמונה ענקית שלו, וכתוב: אחרי עזיבת השאה: אמאם ח'מיני: אללה אכבר. ובקטנה גם נהרגו אלף אנשים ברעידת אדמה בח'ראסאן. לפחות הא